מילון מונחים לעולים לתורה

"לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה'" - דברים לא' כו'

מילון מונחים לעולים לתורה

מה ההבדל בין מפטיר וההפטרה, מה כותב סופר סת"ם, ומתי בעצם קוראים בתורה? סביב העלייה לתורה ישנו עולם של מושגים ומנהגים שעשוי להיות זר ומבלבל. מוזמנים לעשות סדר בכל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול. על ספר התורה, על העלייה לתורה ועל הפטרה.

ספר התורה

ספר תורה הוא מגילה כתובה על קלף (עור) שנמצאת בארון הקודש. בתוכו כתובים בכתב מיוחד חמשת הספרים של התורה. הכתב הוא בלי ניקוד ובלי סימני פיסוק.

מושגים הקשורים בספר התורה

  • ארון קודש – ארון או גומחה בקיר, בתוכם נמצאים ספרי התורה.
  • פרוכת – וילון שנמצא בארון הקודש, ומאחוריו נמצאים ספרי התורה.
  • סופר סת"ם – מי שכותב את ספר התורה. הכתיבה נעשית ביד, ונמשכת 5-3 שנים. המילה "סתם" היא ראשי-תיבות של המילים ספרי תורה, תפילין, מזוזות. את כולם כותב סופר הסת"ם, על מגילות קלף.
  • מעיל – הכיסוי לספר התורה האשכנזי. ספר תורה ספרדי נמצא בתוך קופסת עץ.
  • אצבע / יד -הכלי שבו מצביעים על המילים כאשר קוראים בתורה.
  • טס -"מגש". הקישוט שתולים על ספר התורה.
  • רימונים – הקישוטים שמשחילים על ספר התורה.
  • אבנט– "חגורה". הבד שאיתו קושרים את ספר התורה.
  • עצי-חיים -מוטות העץ שעליהם מגולגלת מגילת ספר התורה.

הקריאה בתורה

הקריאה בתורה נעשית במניין, כלומר 10 אנשים בוגרים. בקהילות היהדות המתקדמת אנחנו סופרים למניין נשים מעל גיל 12 וגברים מעל גיל 13. כל אדם, גבר או אישה, יכולים לקרוא בתורה. בדרך כלל מצפים ממי שקורא/ת בתורה לקרוא בטעמי המקרא, כלומר לשיר את הפסוקים.

מושגים הקשורים בקריאה בתורה

תורה – החלק הראשון של התנ"כ. מורכבת מחמשת חומשי תורה.

חמשת חומשי תורה – חמישה ספרים שיש בתורה:

  1. בראשית (Genesis)
  2. שמות (Exodos)
  3. ויקרא (Leviticus)
  4. במדבר (Numbers)
  5. דברים (Deuteronomy)

פרשת השבוע – כל התורה מחולקת ל-54 פרשות. כל שבוע קוראים פרשה אחת, כך שמסיימים את הקריאה בתורה במשך שנה אחת, בחג שמחת תורה.

עלייה לתורה -כל פרשה מחולקת לשבע "עליות", שבעה חלקים.

מפטיר – הפסוקים האחרונים של הפרשה (בדרך כלל 3 פסוקים).

עולה לתורה – מי שמוזמן (גבר או אישה) לבימה לכבוד אחת העליות. העולה לתורה אומר/ת את הברכות שלפני ואחרי קריאת העלייה.

קורא בתורה – מי שקורא את פרשת השבוע, כלומר את העליות עצמן, שקוראים אותן מספר התורה. הקריאה בתורה היא קריאה מוסיקלית, על פי "טעמי המקרא".

טעמי המקרא – סימנים מעל ומתחת לאותיות, שהם גם סימני פיסוק וגם סימנים מוסיקליים. בספר תורה לא מסומנים טעמי המקרא, אלא רק בתנ"ך רגיל.

זמני ומנהגי קריאה בתורה

  1. בתפילת שחרית של שבת.
  2. בתפילת מינחה של שבת.
  3. בתפילת שחרית בחגים (לא כולל ט"ו בשבט ול"ג בעומר).
  4. בתפילת מנחה בראש השנה וביום כיפור.
  5. בתפילת שחרית בימים שני וחמישי בשבוע.
  6. בראש חודש.

המנהג הוא שבשחרית בשבת קוראים את כל הפרשה.

במנחה בשבת ובימי שני וחמישי של השבוע קוראים את ההתחלה של הפרשה של שבת, וישנן 3 עליות לתורה בלבד (ולא 7, כמו בשבת). בחגים קוראים קריאה מיוחדת לחגים, וכך גם בראש חודש. לחגים ולראש חודש יש מפטיר מיוחד. 

  • בדרך כלל אם יש בר/בת מצווה, הם יקראו את המפטיר (ואת ההפטרה).

ההפטרה

ההפטרה היא קטע מספרי ה"נביאים", שהוא תוספת לקריאה בתורה בתפילת שחרית בשבתות וחגים.

לא ברור למה התחילו לקרוא בהפטרה, ויש לכך שתי תיאוריות מרכזיות:

  1. רצו להוסיף לקריאה בתורה קטע מתוך הנביאים, כדי להדגיש את החשיבות של ספרי ה"נביאים".
  2. בזמן של גזרות נגד היהודים, כאשר היה אסור לקרוא בתורה, קבעו שבמקום הקריאה בתורה יקראו קטע מתוך ספרי ה"נביאים".

ההפטרה תמיד קשורה לקריאה בתורה: יש להן אותו נושא, או שיש קשר אסוציאטיבי ביניהן. לפעמים הקשר הוא הפוך, והתוכן של ההפטרה הוא עומד בניגוד או משלים את התכנים של הקריאה בתורה.

  • בדרך כלל אם יש בר/בת מצווה, הם יקראו את ההפטרה.
  • לחגים ולשבתות מיוחדות יש הפטרה מיוחדת.
דילוג לתוכן